בָּלָגוּר מספר על קשר רגשי שנוצר בין משפחה המתגוררת בכפר, לבין חמור תועה, שהגיע לפתע אל השדה הסמוך לביתם. דווקא הצעיר שבילדי המשפחה, בן חמש, המייצג את האהבה הטבעית לכל החי, הוא שמעורר וסוחף את הוריו ואחיו בדאגה לחמור. מתוך הסיפור עולים ערכי אנוש קריטיים לחיי נפש בריאים: סולידריות ומחויבות רגשית ומעשית בין בני משפחה, חמלה ודאגה לבעלי חיים, סקרנות וחקר של העולם הסובב, הצומח והחי, הסיפוק האישי שבמתן סיוע והצלה לכל האחר, בין אם הוא בעל חיים או אדם.
 
אִמָּא אָמְרָה שֶׁכְּדַאי לְהָבִיא גֶּזֶר מֵהַבַּיִת, וְאָח־אֶמְצַע רָץ וְחָזַר מִיָּד עִם שְׁנֵי גְּזָרִים. אֶחָד מֵהֶם נָתַן בְּיָדוֹ שֶׁל אָח־קָטָן. שְׁנֵיהֶם הֶעֱבִירוּ אֶת הַגְּזָרִים דֶּרֶךְ הַחֹרִים שֶׁבַּגָּדֵר וְהַחֲמוֹר מָשַׁךְ גֶּזֶר אַחֲרֵי גֶּזֶר בִּשְׂפָתָיו וּבְשִׁנָּיו, וְגָרַס אוֹתָם בְּפִיו בְּרַעַשׁ גָּדוֹל שֶׁהִצְחִיק אֶת שְׁלָשְׁתָּם.
אַחַר כָּךְ שָׁלְחוּ שְׁלָשְׁתָּם אֶת כַּפּוֹת יְדֵיהֶם וְלִטְּפוּ אֶת מִצְחוֹ שֶׁל הַחֲמוֹר. "זֶה נָעִים," צָוַח אָח־קָטָן בְּחֶדְוָה. אִמָּא וְאָח־אֶמְצַע הִמְהֲמוּ בְּעֹנֶג. שְׁלָשְׁתָּם חִיְּכוּ כִּי הַשָּׁכֵן הֶחָדָשׁ מָצָא חֵן בְּעֵינֵיהֶם.
"אֵיךְ נִקְרָא לוֹ? צָרִיךְ לָתֵת לוֹ שֵׁם," אָמַר אָח־אֶמְצַע.
"קוֹרְאִים לוֹ בָּלָגוּר," אָמַר אָח־קָטָן בִּרְצִינוּת. "זֶה הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא בָּא לָגוּר פֹּה".