אִתי החיים משחֵק הרבה הוא סיפורן של שלוש נשים חזקות, וֶרה בת התשעים, בתה נינה, ונכדתה גילי. פרשה מרה ומושתקת מרעילה את חייהן, קורעת אותן זו מזו ושבה ומטיחה אותן זו בזו במשך עשרות שנים.
  עד שאין להן ברירה, והן יוצאות – יחד עם רפאל, האוהב הנצחי של נינה, ואביה של גילי – למסע אל אי העונשין גוֹלי אוֹטוֹק, הנמצא מול חופי קרואטיה.
 
במקום הקשוח והצחיח הזה, לפני עשרות שנים, החלו הדברים להשתבש. פה היתה וֶרה כלואה ומעונה בעבודות פרך, מפני שסירבה לבגוד בבעלה המת ולהכריז עליו 'אויב העם'. פה הותכו יחד נאמנות מוחלטת ובגידה מייסרת.
  הארבעה נסחפים למסע של רגש חשוף אל האימה והאהבה והחסד, שרק משפחות יכולות להפיק מתוכן.
  זה סיפור על פצע שעובר מדור לדור, ועל כוחו הנורא של סוד, ועל אהבה שאינה דועכת גם שנים רבות לאחר שהאהוב כבר איננו בחיים.
 
  דויד גרוסמן כתב ספר נדיר, השואב את כוחו מן האופי הלא־צפוי של מעשיהן ודיבוריהן של דמויותיו – דמויות חד־פעמיות, שהייחוד של כל אחת מהן, ובעיקר של היחסים ביניהן, ממשיך לרתק ולהפליא ימים רבים לאחר סיום הקריאה.
  הסיפור הבדיוני המסופר כאן מבוסס חלקית על אשה שהיתה: אווה פָּאניץ' נהיר – שבהשראתה נבראה דמותה של וֶרה – היתה ידידת־נפשו של דוד גרוסמן , והיא זו שסיפרה לו שוב ושוב, במשך עשרים שנה, את הסיפור הלא־ייאמן על חייה ואהבתה.